פלאפון תקשורת בע"מ נ' חסאן

החלטה

ביום 4/7/2013 בתום דיון שנקבע בבקשת ההתנגדות לביצוע תביעה שהגיש המבקש, ניתן פס"ד הדוחה את ההתנגדות הואיל והמבקש לא התייצב חרף זימונו כדין לדיון.

ביום 8/9/2013 הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד ולעיכוב ביצועו.

למחרת היום, הוגשה תשובת המשיבה וכעולה מבקשתה למתן החלטה (מיום 21/11/2013) הומצאה התשובה למבקש עוד ביום 18/7/2013.

גם נכון להיום, לא הוגשה תשובת המבקש לתשובת המשיבה.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו מיום 5/8/2013 ובו מוצהר, כי אי התייצבותו לדיון נבע "מטעות אנוש מצערת שנפלה בתום לב מוחלט".

העובדות שברקע תום הלב המוצהר מציינות, כי המבקש לא רשם את מועד הדיון ביומנו.

עוד מצהיר המבקש, כי הוא חווה מצב אישי קשה לאחרונה אף אושפז פעמיים.

באשר לטענות ההגנה מציין המבקש בתצהירו, כי הוסכם מפורשות בינו לבין המשיבה, באמצעות נציגה, כי יצטרף למסלול במסגרתו ישלם לה 1,050 ₪ בחודש בלבד ולא אגורה יותר.

על בסיס סיכום זה נאות והצטרף למסלול, או אז החלו להגיע אליו דרישות תשלום העולות על הסכום המוסכם במאות שקלים ואף חויבו באמצעות כרטיס האשראי של המבקש.

פניות אחדות עפ"י המוצהר מן המשיבה לא הועילו ולא ניתן לה להיפגש עימה עפ"י המוצהר.

כאשר קיבל את כרטסת החוב המעיד על חוב בן כ-19,000 ₪ פנה אל שר התקשורת על מנת שמשרדו יבחן את הסוגיה והמשיך לשלם תשלומים חודשיים אשר הגיעו 1,930 ₪ בחודש.

לאחר שכרטסת המשיבה אופסה מספר פעמים ולאחר שנציג התקשורת סיים את בדיקתו, נשלחה אליו כרטסת נוספת ע"ס 19,000₪ המעידה על חוב בן 19,000₪.

תשובת המשיבה קובעת, כי לא נפל פגם במתן פסה"ד, כי "אין סמכות שבחובה לבטלו" בחינת מחדלו של המבקש מחייבת לבחון הן את סיבת אי התייצבותו והן את סיכוי הגנתו, לו יבוטל פסה"ד.

המבקש ידע את מועד הדיון, שכח לרשום אותו ביומנו וצירוף שניים אלו אינו מכוון לעבר ביטול פסה"ד מחובת הצדק.

טענת המבקש ביחס להסכמת נציג המשיבה על תשלום חודשי בן 1,050₪ וחיובו בפועל בסכום העומד על כ-1,800 ₪ או 1,900 ₪ אינה נסמכת במאומה וזו טענה כללית לחלוטין.

ביום 21/11/2013 הודיעה המשיבה, כי תשובתה הומצאה למבקש עוד ביום 18/07/2013 ומבקשת היא ליתן החלטה שכן טרם הוגשה תשובתו ונראה כי זה גם המצב היום.

באשר לביטול פסה"ד מחובת הצדק יאמר מיד, כי אין חובה שכזו באשר העובדות הקשורות לזימון המבקש אינן שנויות במחלוקת ואין כל טענה בפיה המבקש, כי לא זומן.

באשר לסיכוי ההגנה של המבקש דומני, כי נכונה עמדת המשיבה, לפיה, אין הם נסמכים בסימוכין כלשהם אף לא בסימוכין כי משרד התקשורת עסק בבחינת הסוגיה כפי שניתן היה לצפות ממי שפנה למשרד התקשורת ואף זכה לבדיקתם.

לא ניתן לומר, כי אין למבקש ולו הגנה לכאורה מפני התביעה.